כוכב לכת

מתוך Astropedia

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כוכב לכת או פלנטה (Planet, מיווונית: planasthai - לנדוד) - במובן הרחב ביותר כוכב לכת הינו גוף שאין לו מקור אנרגיה פנימי משמעותי (ועל כן אין לו אור עצמי משלו) שבד"כ נמצא במסלול סביב כוכב. במערכת השמש שמונה כוכבי לכת (ראו הגדרה להלן והגדרה לכוכבי הלכת): כוכב חמה, נוגה, כדור הארץ, מאדים, צדק, שבתאי, אורנוס ונפטון.

השם כוכב לכת או פלנטה נגזר מהעובדה כי לצופה מכדור הארץ נראים גופים אלו כנעים על פני כיפת השמיים ביחס לכוכבים הרחוקים. למעשה גם הכוכבים הרחוקים נראים כנעים (ראו תנועה עצמית) אך מפאת מרחקם הגדול מאיתנו תנועתם איטית ביותר. כוכבי הלכת אינם מסיביים מספיק בכדי לייצר אנרגיה בתהליכים של היתוך גרעיני (קרי מסתם קטנה מ 6 מסות צדק) ועל-כן הם אינם פולטים אור משל עצמם ואנו רואים אותם מפני שהם מחזירים את אורה של השמש. ראו גם ערך מורחב להגדרה לכוכבי הלכת.

תוכן עניינים

הגדרה לכוכבי לכת במערכת השמש

במערכת השמש מגוון גופים המקיפים את השמש: שביטים, אסטרואידים, כוכבי לכת גמדיים, וכוכבי לכת. ע"פ הגדרה כוכב לכת במערכת השמש הינו גוף המקייים את שלושת התנאים הבאים:

  • הוא במסלול סביב השמש.
  • מסתו גדולה מספיק כך שניתן לתארו בקירוב כספירה (כדור) אך הוא לא מסיבי מספיק כך שיוצת בו המימן בהיתוך גרעיני פנימי.
  • אין לו שכנים במסלול, כלומר הוא "ניקה" את מסלולו מגופים שמהווים שאריות של הערפילית הקדם פלנטרית.

על פי הגדרות אלו פלוטו, במערכת השמש שלנו, איננו כוכב לכת כיוון שלא ניקה את מסלולו.

בנוסף, גוף המקיים רק את שני התנאים הראשונים נקרא כוכב לכת גמדי (באנגלית: dwarf planet). כרגע ידועים במערכת השמש, על פי הגדרות אלו, שמונה כוכבי לכת וחמישה כוכבי לכת גמדיים.

סוגים של כוכבי לכת במערכת השמש

כיום אנו מכירים היטב רק את כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו ועל-כן התיאור הפיסיקלי המתואר לעיל הוא שלהם בלבד. במערכת השמש שלנו שלושה סוגים עיקריים של כוכבי לכת: סלעיים, גזיים וקרחיים.

כוכבי לכת סלעיים

כוכבי הלכת הסלעיים (או כוכבי הלכת הארציים) עשויים בעיקר מיסודות כבדים (כמו צורן, ברזל וניקל) במצב צבירה מוצק עד נוזלי. לכוכבי לכת אלו גרעין מוצק או נוזלי המוקף במעטפת מגמתית וקרום דק המהווה את פני כוכב הלכת. חלק מכוכבי לכת אלו מוקפים במעטפת דקה של גזים המכונה אטמוספרה. כוכבי הלכת הסלעיים קטנים משמעותית מכוכבי הלכת הגזיים: קוטרם נע בין אלפי קילומטרים בודדים עד כדי כ-13,000 ק"מ. במערכת השמש שלנו, כוכבי הלכת הסלעיים נעים במסלולים פנימיים ומרחקם מהשמש לא עולה על 300 מיליון ק"מ (2 יחידות אסטרונומיות). כוכבי הלכת הסלעיים נוצרו מהצטברות של סלעים ואבק מהערפילית הסולרית הבראשיתית.

כוכב חמה, נגה, כדור הארץ ומאדים הם כוכבי לכת סלעיים.

ענקים גזים

כוכבי לכת גזיים עשויים בעיקר מהיסודות הבסיסיים מימן והליום במצב צבירה גזי. יתכן כי בליבתם של כוכבי לכת אלו קיים גרעין סלעי מוצק. בתוך גוף כוכב הלכת המימן הגזי שנמצא תחת לחץ רב, משנה את תכונותיו ומתנהל כ-"מימן מתכתי" - האלקטרון משתחרר מהאטום ונע בין גרעיני המימן. כוכבי הלכת הגזיים הינם ענקים ביחס לשאר כוכבי הלכת: קוטרם נע בין עשרות למאות אלפי ק"מ. במערכת השמש שלנו, כוכבי הלכת הגזיים נעים במסלולים חיצוניים ומרחקם מהשמש נע בין 750 מיליון לכ-1.5 מיליארד ק"מ (5 עד 10 יחידות אסטרונומיות). ההערכה היא כי מיקומם המרוחק מהשמש, מעבר ל-"קו הקרח" (snow line), שהוא הקו הדמיוני שממנו והלאה אדי מים יקפאו לקרח, איפשר להם לגדול במהירות, יחסית לכוכבי הלכת הארציים, ע"י איסוף של קרח וגזים שלא היו בנמצא במסלולים הפנימיים. בשלב מסוים, כבידתם היתה גדולה מספיק כך שהם אספו כמות משמעותית של גז בזמן קצר יחסית והתרחבו לגודלם הנוכחי. הענקים הגזיים מתאפיינים במערכות מרובות ירחים שלרוב הם אסטרואידים או גופי קרח קטנים שנכלאו בשדה הכבידה של כוכב הלכת. סביב הענקים הגזיים נעות גם טבעות שהן גופי קרח קטנים בגודל אופייני של מיקרונים עד כמטר וייתכן שהן חומר שנזרק מאחד הירחים או שאריות מירחים שהתנגשו או התפרקו.

במערכת השמש שלנו כוכבי הלכת הגזיים הם צדק ושבתאי.

בשנים האחרונות התגלו כוכבי לכת גזיים במערכות שמש רחוקות. באופן מפתיע, ובשונה מהמערכת שלנו, כוכבי לכת אלו נמצאים במסלולים קרובים מאד לכוכב המרכזי שלהם. מצב זה דורש ריענון של המודלים המתארים את יצירת כוכבי הלכת. כיום סבורים מדענים, כי ענקים אלו אמנם נוצרו מעבר ל-"קו הקרח", אך על-ידי תהליכים דינמיים (המכונים בשם "הגירה", Migration) הם התקרבו אל הכוכב המרכזי שלהם.

ענקי הקרח

קבוצת משנה של הענקים הגזיים הם ענקי הקרח. מדובר בכוכבי לכת שברובם (עד כ-70%) מכילים מוצקים של סלע וקרח, ומעליהם שכבה עבה של גזים. כוכבי לכת כאלו נוצרים בקצה המערכת שלהם, היכן שחלק ניכר מהחומרים הנדיפים קופא (למשל, מים או מתאן) והגז (למשל מימן או הליום) דליל יותר.

במערכת השמש שלנו ענקי הקרח הם אוראנוס ונפטון.

במערכות שמש רחוקות, התגלו מספר כוכבי לכת הזהים בגודלם לאוראנוס ונפטון, אך הם קרובים מאד לכוכב המרכזי שלהם, ותכונותיהם הפיסיקליות אינן מוכרות דיין בכדי לקבוע את הרכבם.

כוכבי הלכת במערכת השמש

ראו גם ערך מורחב מערכת השמש.

במערכת השמש שמונה כוכבי לכת ועוד מספר רב של גופים נוספים המקיפים את השמש. בשנת 2006 הגדירו מדענים באופן מדוייק מהם הקריטריונים שמגדירים כוכב לכת (ראו ערך מורחב הגדרה לכוכבי הלכת). על כן משנת 2006 פלוטו איננו מוגדר עוד בתור כוכב לכת (ראו חגורת קייפר). ארבעת כוכבי הלכת הקרובים לשמש הקרויים גם כוכבי הלכת הארציים, כוכבי הלכת הסלעיים, או כוכבי הלכת הפנימיים, הם כוכב חמה (Mercury), נוגה (Venus), כדור הארץ (Earth) ומאדים (Mars). אלו גופים קטנים ביחס לכוכבי הלכת הרחוקים יותר, וסלעיים, בעלי קרקע מוצקה עשויה סילקטים. אחריהם מגיעים כוכבי הלכת הגזיים צדק (Jupiter) ושבתאי (Saturn) ולבסוף ענקי הקרח אורנוס (Uranus) ונפטון (Neptune). כל כוכבי הלכת החיצוניים הינם בעלי טבעות – אוסף של חלקיקי אבק, סלעים קטנים וקרח המקיפים אותם כירחים קטנים. המפורסמות ביותר הינן טבעותיו של כוכב הלכת שבתאי שאותן ניתן לראות גם בטלסקופים קטנים.

כוכב חמה

כוכב הלכת חמה כפי שצולם ע"י החללית מרינר 10 (Marinar 10) של מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב, בשנת 1974.
כוכב הלכת חמה כפי שצולם ע"י החללית מרינר 10 (Marinar 10) של מנהלת החלל והתעופה של ארה"ב, בשנת 1974.

כוכב חמה (באנגלית Mercury) הינו כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש (במרחק של כ-0.4 י"א), ומסתו 0.055 בלבד ממסת כדור הארץ. זהו כוכב הלכת הקטן ביותר במערכת השמש, עם קוטר של כמעט 5,000 ק"מ, והוא מורכב בעיקר ממתכות וסיליקטים. אין לו לוויינים ומסלולו מסונכרן עם סיבובו העצמי כך ששלושה ימים מקומיים, שכל אחד אורכו כ-58 ימים ארציים, שווים לשנתיים מקומיות, כאשר כל שנה אורכת כ-88 ימים ארציים. עקב קרבתו של כוכב חמה לשמש, הטמפרטורה המקסימלית על פני כוכב הלכת יכולה להגיע לכדי 700 מעלות קלווין (כ-430 מעלות צלזסיוס). בגלל הטמפרטורה הגבוהה ומסתו הנמוכה, כוכב חמה אינו יכול להחזיק אטמוספרה משמעותית. מפאת קרבתו של כוכב הלכת חמה לשמש, מסלולו מושפע מאפקטים שנובעים מתורת היחסות הכללית של אינשטיין (ראו: הפרצסיה של הפריאפסיס).

נגה

נגה (באנגלית Venus) נמצא במרחק של כ-0.7 י"א מהשמש ואין לו לוויינים משל עצמו. הוא סובב סביב צירו בכיוון הפוך משאר כוכבי הלכת ומשך הסיבוב (243 ימים ארציים) גדול ממשך הקפתו את השמש (225 ימים ארציים). כוכב לכת זה הוא תאומו של כדור הארץ מבחינת גודל (קוטרו 0.95 מזה של הארץ) ומסה (0.8 ממסת כדור הארץ) אך שונה בתכלית מבחינת התנאים על פני השטח. האטמוספרה העבה של נגה יוצרת לחץ אטמוספרי הגדול פי תשעים מהלחץ על פני כדור הארץ. כמו כן, משמשת האטמוספרה כשמיכה וגורמת לאפקט חממה יוצא דופן, האחראי לכך שהטמפרטורה על פני השטח יכולה להגיע לכדי 735 מעלות קלווין (כ-460 מעלות צלזסיוס), מה שהופך את נגה לכוכב הלכת עם טמפרטורת פני השטח הגבוהה ביותר במערכת השמש.

ארץ

כדור הארץ (באנגלית Earth), כוכב הלכת עליו אנו חיים, נמצא במרחק ממוצע של קרוב ל 1 יחידה אסטרונומית מהשמש (כ-150 מיליון ק"מ). הארץ הוא כוכב הלכת בעל הצפיפות הגבוהה ביותר ובעל הקוטר הגדול ביותר מבין כוכבי הלכת הסלעיים הפנימיים. הוא עשוי בעיקר מברזל וסיליקטים, ובעל אטמוספרה המכילה ברובה חנקן, חמצן ופחמן דו-חמצני. בנוסף, כדור-הארץ הוא כוכב הלכת היחיד שידוע כי מתקיימת בו פעילות גאולוגית משמעותית וקיימים על-פניו חיים. לכדור הארץ לווין יחיד הירח, שמסתו קטנה פי 81 ממסת הארץ. עקב יחס הגדלים ביניהם, יש הרואים בארץ ובירח מעין מערכת של כוכב לכת כפול.

מאדים

מאדים (באנגלית Mars) נמצא במרחק של כ-1.5 י"א מהשמש ומסתו כעשירית ממסת כדור הארץ. צבעו האדום נובע מתחמוצות של ברזל (מעין "חלודה") המכסות את פניו. למאדים שני לוויינים קטנים (יחסית לירח) - פובוס ודיימוס. האטמוספרה שלו דלילה (לחץ של כ-7 מיליבאר בלבד על פני השטח) ומורכבת בעיקר מפחמן דו חמצני. על פני מאדים ישנן עדויות לפעילות גאולוגית שהתרחשה בעבר, בצורת הרי געש. ההר הגדול ביותר, הן על מאדים והן במערכת השמש כולה, הוא הר האולימפוס (באנגלית Mount Olympus) המתרומם לגובה של כ-27 קילומטר מעל פני השטח של מאדים. לשם השוואה, הר אוורסט, ההר הגבוה ביותר על כדור הארץ, הוא בגובה של קצת פחות מתשעה קילומטרים.

צדק

כוכב הלכת צדק - כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש.
כוכב הלכת צדק - כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש.

צדק (באנגלית Jupiter) הוא כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש. מסתו היא כאלפית ממסת השמש וכ-318 פעמים מסת כדור הארץ. צדק נמצא במרחק ממוצע של כ-5.2 י"א מהשמש. הוא מורכב בעיקר ממימן והליום. לצדק יש שישים ושלושה לווינים ידועים, הגדולים מביניהם, גנימד, קליסטו, איו ואירופה, הינם דומים לכוכבי הלכת הפנימים. לחלקם יש אטמוספירה וחלקם פעילים גאולוגית. בנוסף, צדק גם ידוע בזכות התופעה האטמוספרית הנקראת הכתם האדום הגדול שגודלה כשלושה כדורי ארץ. ככל הניראה הכתם האדום הוא סערה ענקית המתרחשת באטמוספירה של צדק.

שבתאי

שבתאי (באנגלית Saturn) הנמצא כ-9.5 י"א מהשמש, ידוע בעיקר בשל טבעותיו. טבעות אלה מורכבות מחלקיקים שגודלם נע בין מטרים ספורים לחלקיקים מיקרוסקופים. מסתו היא כ 95 מסות כדור הארץ. את שבתאי מקיפים 60 לוויינים מוכרים, שהגדול מביניהם הוא טיטן שמראה סימנים לפעילות גאולוגית ויש לו אטמוספירה מבוססת חנקן עם לחץ אוויר גבוהה מזה של אטמוספרת הארץ.

אורנוס

אוראנוס (באנגלית Uranus) נמצא במרחק של כ-19.6 י"א מהשמש ומסתו היא 14 פעמים מסת כדור הארץ. אוראנוס הוא מענקי הקרח, כלומר חלק משמעותי מהגוף עשוי מוצקים (סלע וקרח) וסביבו שכבה עבה של אטמוספרה. אחת מהתכונות המייחדות את אוראנוס היא נטיית ציר סיבוב גדולה של כ-98 מעלות, כלומר הוא מקיף את השמש כאשר הוא נמצא על "צידו". לאוראנוס יש עשרים ושבעה לווינים מוכרים. הגדולים מבניהם הם טיטניה אוברון אריאל מירנדה ואובריאל.

נפטון

נפטון (באנגלית Neptune) במרחק של כ-30 י"א מהשמש ומסתו היא 17 פעמים מסת כדור הארץ. הוא קטן מאוראנוס בנפחו אך גדול ממנו במסתו. נפטון הוא מענקי הקרח, כלומר חלק משמעותי מהגוף שלו עשוי מוצקים (סלע וקרח) וסביבו שכבה עבה של אטמוספרה. לנפטון יש שלושה עשר לוויינים שהגדול מביניהם הוא טריטון. את מסלולו חולק נפטון עם עוד שישה (שמוכרים כיום) גופי קרח הנעולים בנקודות יציבות מבחינת שדה הכובד המופעל עליהם ע"י נפטון והשמש. גופים אלו מכונים טרויאנים או הטרויאנים של נפטון (באנגלית Neptune trojan).

כוכבי לכת ננסיים, גופי קרח, אסטרואידים ושביטים

את השמש מקיפים עוד מליוני גופים (גדולים מכ-ק"מ) מלבד כוכבי הלכת. מתוך גופים אלו ניתן להזכיר את האסטרואידים, גופים העשויים מאבן וברזל, הנעים בעיקר בחגורת האסטרואידים (באנגלית Asteroid Main belt) בין מסלולו של מאדים למסלולו של צדק; גופי קרח הנמצאים לרוב בדסקה המכונה חגורת קייפר הנמצאת מעבר למסלולו של נפטון במרחק של כ-30 עד 50 י"א, גופי קרח בעננת אורט. הגופים הגדולים ביותר מבין קבוצות אלו מכונים כוכבי לכת ננסיים ומביניהם מוכרים פלוטו ירחו כארון, האסטרואיד קרס ואריס. ההערכה היא שהמסה הכוללת של כל הגופים מכל קבוצה קטנה משמעותית ממסת כוכב לכת ועל-כן לא מדובר בשרידים של כוכב לכת שהתפרק. על פי התאוריה המקובלת גופים קטנים אלו לא התקבצו מעולם לכדי גוף גדול שהוא בעל התכונות הפיסיקליות של כוכב לכת.

כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש

ראו מאמר מורחב בנושא כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש.

כבר היוונים הקדמונים העלו השערות בדבר קיומם של כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש (Extarsolar planets) על-אף שלא ניתן היה לצפות בהם. הנזיר והמלומד הקתולי ג'ורדנו ברונו הסיק כי כפי שכדור הארץ מקיף את השמש, וכוכבי הרקיע הם גופים כמו השמש, כך גם סביבם נעים כוכבי לכת לאין שיעור. אם זאת, האסטרונומים לא הצליחו להבחין בכוכבי לכת בגודלו של כדור הארץ המקיפים כוכבים רחוקים גם בעזרת טלסקופים מודרניים מפני שיחס הבהירויות בין כוכב לכוכב הלכת שלו, שנמצא בסמיכות זוויתית קטנה, הוא עצום (יחס של כ-1 למיליון). על-כן, במשך שנים רבות נחשב גילוי של כוכב לכת מחוץ למערכת השמש לקשה במיוחד מבחינה טכנית.

אם זאת, לקראת סוף המאה ה-20, החלו אסטרונומים לחפש כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש באופן עקיף וישיר. כלומר, גם אם כוכבי הלכת לא מצולמים, השפעותיהם על אור הכוכב אותו הם סובבים ימדדו. שיטות לגילוי כוכבי לכת כאלו כוללות: מדידת שינויים במהירות הראדיאלית של הכוכב הנובעת מתנועה סביב מרכז הכובד של הכוכב והפלנטה (ראו: אפקט דופלר); מדידת ליקוי כאשר אור הכוכב מוסתר ע"י כוכב הלכת; מדידת תבנית הסטת האור במקרה של מיקרו-עידוש כבידתי כאשר כוכב עם כוכבי לכת עובר בינינו לכוכב מרוחק יותר; תצפיות בתחום קרינה תת-אדומה שבה יחס הבהירויות בין הכוכב לכוכב הלכת נמוך יותר מאשר בתחום האור הנראה (ראו גם: כוכב כפול); מדידות אסטרומטריות של מיקום הכוכב; ומדידות שינויים בזמני הגעה של פולסים המגיעים מפולסארים.

כל כוכבי הלכת שהתגלו מחוץ למערכת השמש עד אוקטובר 2009 מוצגים בגרף המתאר את מסתם (ציר Y, במסות צדק משמאל ובמסות ארץ מימין) למרחקם מהכוכב שלהם (ציר X, ערך מחצית הציר הראשי למטה וזמן ההקפה בשנים למעלה). באמצעות שיטות הגילוי הקיימות כיום קל יותר לזהות כוכבי לכת גדולים וקרובים לכוכב שלהם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בגרף. הצבעים השונים מציינים סוגים שונים של שיטות מדידה: מהירות ראדיאלית בכחול, ליקויים בירוק, מיקרו-עידוש בכתום, צילום ישיר באדום, אסטרומטריה בצהוב, תיזמון של פולסרים בסגול. מתוך הגרף ניתן להעריך את מידת היעילות של שיטות הגילוי השונות. כמו כן מסומנים באפור כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו לשם השוואה. מקור הנתונים: Extrasolar Planets Encyclopaedia
כל כוכבי הלכת שהתגלו מחוץ למערכת השמש עד אוקטובר 2009 מוצגים בגרף המתאר את מסתם (ציר Y, במסות צדק משמאל ובמסות ארץ מימין) למרחקם מהכוכב שלהם (ציר X, ערך מחצית הציר הראשי למטה וזמן ההקפה בשנים למעלה). באמצעות שיטות הגילוי הקיימות כיום קל יותר לזהות כוכבי לכת גדולים וקרובים לכוכב שלהם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בגרף. הצבעים השונים מציינים סוגים שונים של שיטות מדידה: מהירות ראדיאלית בכחול, ליקויים בירוק, מיקרו-עידוש בכתום, צילום ישיר באדום, אסטרומטריה בצהוב, תיזמון של פולסרים בסגול. מתוך הגרף ניתן להעריך את מידת היעילות של שיטות הגילוי השונות. כמו כן מסומנים באפור כוכבי הלכת במערכת השמש שלנו לשם השוואה. מקור הנתונים: Extrasolar Planets Encyclopaedia

בשיטות אלו החלו להתגלות כוכבי לכת רבים מחוץ למערכת השמש. החל משנת 1995, עת התגלה כוכב הלכת הראשון, הסובב סביב הכוכב 51 Pegasi, מתגלים עשרות רבות של כוכבי לכת כל שנה, ומספרם עומד כעת (סוף 2009) על למעלה מ-400. רוב כוכבי הלכת שמתגלים הם ענקים גזיים הדומים בגודלם ומסתם לצדק ושבתאי. המפתיע הוא שכוכבי לכת ענקיים אלו מתגלים במסלולים קרובים מאד לכוכב האם שלהם (בעיקר ויותר קל לגלותם), במרחק קצר בהרבה ממרחקו של כוכב חמה מהשמש שלנו. בעקבות כך הטמפרטורות על פניהם גבוהה מאד ועל-כן הם מכונים ענקים חמים (Hot Jupiters). תגלית זו סותרת את המודל הנוכחי של יצירת כוכבי לכת המתאר את יצירתם של ענקים גזיים במרחק רב מהכוכב, היכן שטמפרטורות נמוכות מקפיאות אדי מים לקרח (מעבר ל snow line). בעקבות כך, עודכנו המודלים וההערכה כיום היא שענקים גזיים נוצרים אמנם מעבר ל snow line אך הם "נודדים" (Migration) אל תוך מערכת השמש הפנימית. מודל זה עדיין דורש הוכחה תצפיתית.

ככל שהטכנולוגיה ושיטות הגילוי משתפרות, כך מגלים האסטרונומים כוכבי לכת קטנים יותר. כיום מוכרים כוכבי לכת שמבחינת גודלם ומסתם הם "תאומי-שבתאי" ו-"תאומי-נפטון". החל משנת 2005 החלו להתגלות כוכבי לכת מסוג סופר-ארץ (Super-Earth) שמסתם גדולה ממסת כדור-הארץ (עד פי 10). כוכבי לכת אלו הינם מהסוג הארצי ומורכבים ככל הנראה מסיליקטים וברזל, אם כי ייתכן והאטמוספרה שלהם עבה משמעותית ביחס לכוכבי הלכת הארציים במערכת השמש שלנו. כוכבי הלכת Gliese 876 d ו- COROT-7b הינם דוגמאות לכוכבי לכת מסוג סופר-ארץ. יש לציין שהתנאים הפיסיקלים על סופר-ארץ אינם בהכרח תואמים לתנאים על כדור הארץ.

חלק מהגילויים של כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש חשפו גם מערכות מרובות בכוכבי לכת. מערכות כאלו מתגלות ע"י זיהוי של מחזורים שונים הנמדדים בהתאם לשיטת התצפית. למשל, את הכוכב 55 Cancri מקיפים חמישה כוכבי לכת הדומים בגודלם לצדק ולנפטון. זוהי מערכת כוכבי הלכת הגדולה ביותר המוכרת לנו כיום, מלבד מערכת השמש שלנו. ניתן להניח כי כוכבי לכת נוספים, קטנים יותר ו/או רחוקים יותר, מקיפים את הכוכבים אך הללו טרם נמצאו בגלל מגבלות טכניות.

בכדי לשפר את יכולת הגילוי ולזהות כוכבי לכת בסגנון ארץ המשך החיפוש נעשה בעזרת טלסקופי חלל יעודיים, שאיכות המדידה שלהן איננה מופרעת מהאטמוספרה הארצית. טלסקופי חלל דוגמת קורו (CoRoT) הצרפתי וקפלר (Kepler) האמריקאי, דוגמות שדות תצפית בודדים אך רחבים במשך זמן רב ומחפשות אחר ליקויים בבהירות הכוכבים הרבים שבשדה. טלסקופי חלל נוספים נמצאים בשלבי תכנון ופיתוח וביניהם יהיו כאלו שיוכלו לצלם את כוכבי הלכת באופן ישיר בעזרת אינטרפרומטריה ולגלות כוכבי לכת הדומים בגודלם ומסתם לכדור-הארץ ונעים במסלול מרוחק מהשמש היכן שמים ימצאו כנוזל.

ראו גם

הרצאות וידאו

קישורים חיצוניים

ספרות מקצועית


מחברים


סמדר נאוז, דוד פולישוק

כלים אישיים