מפת כוכבים

מתוך Astropedia

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קבוצת הכוכבים העגלה הגדולה כפי שהופיעה באטלס הכוכבים אורנוגרפיה בשנת 1750.
קבוצת הכוכבים העגלה הגדולה כפי שהופיעה באטלס הכוכבים אורנוגרפיה בשנת 1750.

מפת כוכבים (באנגלית: Star Chart או Star Map) או אטלס כוכבים (באנגלית: Star Atlas) הינה מפה או אוסף של מפות שעליהן מופיע מיקום של עצמים שמימיים כגון כוכבים, קבוצות כוכבים, ערפיליות, גלקסיות וכו'.

ראו מאמרים מורחבים בנושא: מפת שמיים חודשית ומפת כוכבים מסתובבת.

תוכן עניינים

קורדינאטות שמימיות ומפות כוכבים

הגדרת מערכת הקורדינאטות המשוונית. הנטייה, δ נמדדת ביחס לקו המשווה השמיימי ואילו העליה ישרה, α ביחס לנקודת שוויון האביב.
הגדרת מערכת הקורדינאטות המשוונית. הנטייה, δ נמדדת ביחס לקו המשווה השמיימי ואילו העליה ישרה, α ביחס לנקודת שוויון האביב.

ראו מאמר מורחב בנושא: קורדינאטות שמימיות.

בדרך כלל על גבי מפות כוכבים מפורטות מופיעות קורדינאטות המציינות את מיקומם של העצמים השמיימים שבמפה. במפות שמיים בדרך כלל נעשה שמוש במערכת הקורדינאטות השמיימית המשוונית. מערכת זאת הינה, בקירוב, הטלה של מערכת הקורדינאטות הארצית על פני כיפת השמיים, (ללא הסיבוך הנעוץ בצורתו הפחוסה של כדור הארץ). בדומה למערכת הארצית גם במערכת השמיימית קווי רוחב ואורך. קווי האורך במערכת המשוונית השמיימית נקראים עלייה ישרה (Right Ascension) וקווי הרוחב נקראים נטייה (Declination). סימונים מקובלים לעלייה הישרה הם: עלי"ש, R.A., ו α. סימונים מקובלים לנטייה הם: Dec. ו δ.

הקטבים השמיימים הינם הטלה של ציר הסיבוב הממוצע של כדור הארץ על פני כיפת השמיים. קו הנטייה אפס, הקרוי קו המשווה השמיימי (The Equator) הינו המעגל הגדול שבקטביו נמצאים הקטבים השמיימים. כפי שמודגם באיור משמאל, קו רוחב, δ, של נקודה על פני כיפת השמיים הינה הזווית שיוצר האנך לכדור שיוצא מנקודה זו (ומגיע כמובן למרכז הכדור) עם מישור המשווה.

על מנת להגדיר את קו אורך אפס יש להגדיר מעגל גדול נוסף הנקרא מילקה (Ecliptic). המילקה (מלשון ליקויים) הינו המעגל הגדול המתאר את מסלול השמש על פני כיפת השמיים. המילקה נטוי בזוית של כ-23.44 מעלות לקו המשווה השמיימי (ראו ערך מורחב מילקה) וחותך אותו בשתי נקודות הקרויות נקודות השוויון (Equinoxes). הנקודה שבה השמש חוצה את קו המשווה מדרום לצפון נקראת נקודת שוויון האביב (Vernal Equinox) ואילו הנקודה שבה חוצה השמש את קו המשווה מצפון לדרום נקראת נקודת שוויון הסתיו (Autumnal Equinox) - ראו גם: עונות השנה על כדור הארץ. קו אורך אפס מוגדר, אם כן, על-ידי הקו המחבר את הקטבים ועובר דרך נקודת שוויון האביב (Vernal Equinox). בקירוב טוב, נקודת שוויון האביב עוברת במצהר של גריניץ' בשעה 12:00 בצהריים ביום שוויון האביב (21 למרץ בקרוב).

כפי שמודגם באיור משמאל, העלייה ישרה נמדדת ביחס לנקודת שוויון האביב לכיוון מזרח.

נהוג למדוד את קווי הרוחב השמיימים במעלות קשת (מעלת קשת אחת שווה ל 1 חלקי 360 של מעגל גדול), דקות קשת (דקת קשת אחת שווה ל 1/60 המעלה) ושניות קשת (שניית קשת אחת שווה ל 1/60 דקת קשת) ואילו את העלייה הישרה נהוג למדוד בשעות זמן (24 שעות במעגל). כך, כאשר אנו נמצאים על מעגל גדול כל שעת זמן מייצגת 15 מעלות (=360/24) , כל דקת זמן מייצגת רבע מעלה (=15/60) , וכל שניית זמן מייצגת 0.0041667 מעלות (=0.25/60) שהן 15 שניות קשת. (שימו לב, שניית/דקת קשת שונים משניית/דקת זמן). מעלת קשת מסומנת בעיגול מורם (o) דקת קשת מסומנת בגרש (') ואילו שניית קשת בשני גרשים (' ').

כתוצאה מהפרצסיה והנוטציה של כדור הארץ, נקודת שוויון האביב משנה את מיקומה כתלות בזמן על רקע הכוכבים הרחוקים. על כן, כאשר מציינים קורדינאטות של עצם שמיימי יש צורך לציין גם ביחס לאיזו נקודת שוויון מיקומו ניתן.

במפות כוכבים ובקטלוגים נהוג להשתמש בנקודת השוויון של תאריך קבוע, למשל 1.5 בינואר 2000, בהחלקת תופעת הנוטציה (מערכת זו נקראת J2000.0). האות J לפני השנה מציינת כי השנה נמדדת בשנים יוליאניות. לעומת זאת אות B לפני השנה מציינת כי נעשה שימוש בשנים בסליאניות.

מערכת קורדינאטות נוספת, נקראת נקודת השוויון של התאריך (Equinox of Date) ובה נקודת הייחוס היא נקודת השוויון בתאריך מסוים (בד"כ התאריך שבו ניתנות הקורדינאטות). נקודת שוויון זו מתוקנת הן לפרסציה והן לנוטציה בתאריך המסוים. כאשר מכוונים טלסקופ אסטרונומי לעבר עצמים שמיימים יש צורך להשתשמש בנקודת השוויון של התאריך. מאחר והפרסציה של כדור הארץ היא בשיעור של כ 50 דקות קשת (כלומר, כמעט מעלה שלמה!) כל 100 שנה, אזי שימוש במערכת ייחוס אחרת (כגון J2000.0) יוביל לשגיאה משמעותית בכיוון הטלסקופ.

סימון עצמים במפות שמיים

  • כוכבים - במפות שמיים מסומנים הכוכבים כעיגולים שגודלם מתכונתי לבהירותם. ככל שכוכב מסומן בעיגול גדול יותר הוא בהיר יותר.
  • כוכבים משתנים - בד"כ כאשר כוכב מורכב מעיגול מלא המוקף עיגול דק משמעות הדבר הינה שהכוכב הינו כוכב משתנה (כוכב המשנה את עוצמת אורו) ובהירותו הקטנה ביותר והמירבית ניתנות על ידי הגודל הפנימי והחיצוני של העיגולים.
  • צבע הכוכבים – במפות מסיומות מסומנים הכוכבים בצבעים המציינים את הסוג הספקטרלי של הכוכבים (כחול עבור כוכבים חמים ואדום עבור כוכבים קרים). העין האנושית מסוגלת להבחין בצבעם של הכוכבים הבהירים בלבד.
  • שביל החלב – שביל החלב הינו הגלקסיה שבה אנו חיים. ניתן לראות אותה מאזורים עם שמיים חשוכים כפס אור. על גבי מפות כוכבים ובד"כ הוא צבוע בצבע או גוון שונים מיתר השמיים (למשל אפור).
  • ערפיליות, צבירים וגלקסיות – לעיתים מסומנים על גבי מפות שמיים עצמים ערפילים (צבירי כוכבים פתוחים, צביר כוכבים סגורים, ערפיליות, ערפיליות פלנטריות, ערפיליות כהות וגלקסיות). הסימונים מופיעים לרוב בתחתית או צד המפה.
  • קבוצות כוכבים – לעיתים מסומנים במפות הקוים המחברים את הכוכבים העיקריים של הקבוצה ויוצרים את צורתה בשמיים – בד"כ אין קשר פיזקלי בין הכוכבים בקבוצות והקווים נועדו להקל על העין לזהות את התבניות של קבוצות הכוכבים.


מקורות למפות כוכבים

בשוק הספרים ניתן למצוא מגוון רחב של אטלסי שמיים ומפות כוכבים. בנוסף ניתן למצוא ברשת האינטרנט מגוון של מפות שמיים ואטלסים להורדה חופשית (ראו גם קישורים חיצוניים).

לאלו שאינם מכירים את שמי הלילה מומלץ להתחיל על-ידי הכרת השמיים וקבוצות הכוכבים באמצעות מפות פשוטות שאינן עמוסות בפרטים רבים. אתר המועדון האסטרונומי מספק מפות המתאימות במיוחד להכרות בסיסית עם שמי הלילה:

כמו כן מומלץ לקרוא את המאמר העוסק בכוכב הצפון וכולל הוראות למציאת כוכב הצפון בשמיים.

לצורך התמצאות מעמיקה יותר בשמי הלילה מומלץ לקרוא את המאמרים העוסקים ב: קורדינאטות שמימיות ובהירות. בפרק הקישורים החיצוניים ניתן למצוא קישורים למפות שמיים חופשיות להורדה.

ראו גם

מאמרים הקשורים במפות כוכבים:

מאמרים הקשורים בקורדינאטות שמיימיות:

מפות שמיים

הרצאות וידאו

קישורים חיצוניים

ניתן למצוא ברשת מספר אטלסי שמיים חופשיים שהותם ניתן להוריד ולהדפיס:

ספרות מקצועית

מחברים


ערן אופק

כלים אישיים